סוף טוב!! הכל טוב!

חברים וחברות יקרים,

אחרי שתיקה ארוכה, קצת חדשות.

ראשית, הניתוח עבר בשלום. המנתח – איש נחמד ביותר - הסיר את הרקמות שהיו סמוכות לגידול שכבר איננו  וכמה בלוטות לימפה. יש לי שתי צלקות של 7-8 סנטימטר. אני חייבת לומר שלא ציפיתי שזה יכאב כל כך ושתהליך הריפוי ייקח כל כך הרבה זמן.

אולם, עכשיו,  בדיוק שלושה שבועות אחרי ולמרות שניידות  הזרוע שלי עדיין לא  100% אני כבר ממש בסדר.

אני כותבת את הפוסט הזה בעודי יושבת בחדר ההמתנה בבית החולים. לא ברור אם זה הולך לקחת שעה, שעתיים או שלוש שעות. הכירורג  אמור לבדוק את הצלקות ובעיקר להסביר לי את ממצאי דו"ח המעבדה הפתולוגית. השאלה הגדולה היא: האם יש לי עדיין תאים סרטניים בגוף?

שעה עברה .. ואני פסימית באשר לזמן ההמתנה.. יש כאן עשרות מטופלות ושום דבר לא זז. נראה לי שאצטרך לחכות היום ארבע שעות לפחות ..

מעניין. בזמן הכימותרפיה בכלל לא התעסקתי בהיבט הזה של המחלה. בכלל לא התעצבנתי. היה עלי לחכות ולכן חיכיתי. חוסר הסבלנות שלי הוא כנראה מסימני ההחלמה. אני מרגישה יותר טוב ואני שוב אדם עם יומן גדוש שמתעצבן כשמזכירות חסרות תושייה מזמינות את כל המטופלות באותה שעה ולא מצליחות לארגן את היומן באופן הגיוני .

אתמול ראיתי את ההצגה "סוף טוב" עם ענת וקסמן. זה מחזה של ענת גוב על דרכיהן של ארבע נשים הנפגשות באשפוז האונקולוגי להתמודד עם הפחדים והקשיים הקשורים בסרטן. זה היה מצחיק ועצוב בעת ובעונה אחת. ממליצה.

אופס ... שלוש שעות עברו. סוף סוף ביקרתי אצל הכירורג המקסים (פרופ' שבתאי שמו) הוא היה ממש מרוצה מהתוצאות של המעבדה:

הללויה! אין תאים סרטניים בשד ובבלוטות הלימפה!! בקיצור, אין לי סרטן בגוף! I am cancer FREE

לא מוותרים לי על ההקרנות .. אבל איזו הקלה!

אה כן, שכחתי להודות לכל החברות והחברים היקרים שהביאו לנו אוכל טעים אחרי הניתוח: רחל לואיס, נוגה, אתי ונייטי. תודה גם לקרינה שהשאילה לי את ספרים המדהימים "אל תיגע בזמיר" ושלושת הכרכים של שר הטבעות! תענוג צרוף!

ותודה ענקית גם לעמיתות והעמיתים המקסימים שלי מתחום חברה ורוח במטח. הנה הזר המדהים שהם העניקו לי אחרי הניתוח - לחצו, הגדילו והתרשמו. שרון הייתה ממש סנטה קלאוס והביאה איתה מלבד הזר: מחרוזת סגולה ויפה, רקפות, שוקולדים וסימנייה ייחודית (ומאוד שימושית!)

לא מצליחה להעמיד את התמונה.. סליחה.

תודה לכולם!

Je suis guérie!!

Cher amis et amies,

Apres un long silence, quelques nouvelles.

Tout d'abord, l'opération s'est bien passée.  On m'a enlevé les tissus qui étaient limitrophes de la tumeur  - 25% de la masse du sein – et quatre grandes lympathiques – les sentinelles. J'ai donc deux cicatrices d'environ 7-8 cm. Je dois dire que je ne m'attendait pas a ce que ce soit tellement douloureux ni que cela prenne tant de temps a cicatriser.Mais cela fait exactement trois semaines aujourd'hui et meme si la mobilité de mon bras n'est pas encore revenue a 100% ca va déja bien.

De temps en temps les enfants ou Denis me donnent une tape amicale sur l'épaule ou me tirent le bras pour que j'avance plus vite et je crie AIE AIE AIE..

J'écris ce post de la salle d'attente de l'hopital. Ce n'est pas clair si ca va prendre une, deux ou trois heures mais au terme de cette attente je dois rencontrer le chirurgien pour qu'il vérifie l'état des cicatrices et obtenir la réponse du rapport du laboratoire pathologique concernant la présence ou plutot l'absence souhaitée de cellules cancéreuses dans les tissus qu'on m'a prélevé.  

Une heure a passé.. Et je suis pessimiste.. A mon avis aujourd'hui j'en ai pour quatre heures d'attente au minimum.. Cet aspect la du cancer ne me préoccupait pas du tout pendant la chimiothérapie. Il fallait attendre et j'attendais. Apparemment mon impatience est l'un des signes que je vais mieux, que je guéris et que je redeviens une personne avec un emploi du temps qui s'énerve de ne pas être respectée par des secrétaires incapables d'organiser les rendez vous du chirurgien d'une manière compétente.

Hier j'ai vu une pièce de théâtre "une bonne fin" (Sof Tov en hébreu) qui parle du cancer et des diverses manières de se mesurer avec les peurs et les difficultés. C' était drole et triste a la fois.

Oops… Trois heures ont passé. J'ai enfin vu le chirurgien qui était ravi des résultats du pathologue: 
ALLELUYAH, plus de cellules cancéreuses ni dans le sein ni dans les glandes lympathiques, je suis GUERIE!!

Je dois encore faire la radiothérapie mais quel soulagement!!

Ah oui, j'oubliais presque merci a tous ceux et celles qui nous ont apporté des plats délicieux après l'operation: Rachel Lewis, Noga, Eti et Natie. Merci a Karina pour "Killing a mockingbird" et les trois tomes du Seigneur des anneaux!

Merci aussi à mes adorable collègues de travail  a CET pour ce magnifique bouquet de fleurs et tous les cadeaux que Sharon déguisée en père Noël m'a apporté après l'opération: un beau collier mauve, un cyclamen blanc, des chocolats et un astucieux marque-page..

MERCI !!!!