על דממה ארוכה, חופשה נפלאה ועל כאבים גם

לא כתבתי זמן רב. יש לכך סיבות טובות ופחות טובות.

נתחיל בטובות: הטיפול הראשון בטקסול (כימו מס' 5) עבר בטוב ללא תופעות לוואי.  הנה לכם תיעוד מהחדרון באשפוז יום. זה אמנם נמשך יותר זמן כארבע שעות לעומת שעתיים וחצי אבל אין את החשש שקיים עם התרופה הקודמת אדריהמיצין שעלולה לפגוע ברקמות.

בעת ההיא, לא הספקתי לעדכן את הבלוג בעיקר כי הייתי נרגשת שהרי קבלתי רשות מהאונקולוג החביב שלי לנסוע לצרפת.

החופשה בצרפת היתה נהדרת. היינו בסוף שבוע אצל אחותי וגיסי ויצאנו לים. ואין כמובן שום ים שמשתווה לחופים של דרום צרפת.

שכרנו מקום ליד העיר אביניון  עם עוד שש משפחות של חברים טובים וילדיהם. הרגשתי בריאה לחלוטין. שגרת החופשה הטיבה איתי מאוד. שמחתי מאוד לפגוש את החברים והחברות. נהנתי מאוד מהבטלה ליד הבריכה – בצל כמובן. שחקתי טניס ואפילו נסעתי קצת באופניים. עשינו טיולים קצרים לכפרים מקסימים, אכלנו טוב וצחקנו הרבה.

ומה לגבי השלושה שבועות האחרונים, מאז שבתי מן החופשה? כאן מתחילה העגמומיות.. תופעות הלוואי אחרי הטיפול השני בטקסול (מס' 6) היו קשות למדי. היו לי כאבי פרקים עזים. הרגשתי עייפות נוראית ובחילה.

זה השפיע עלי גם מבחינה נפשית. לראשונה מאז שחליתי הרגשתי ממש פסימית. מזל שנוסף לדניס שהיה סבלני וקשוב באופן מדהים.. היתה אצלנו גם אחותי מצרפת פאבי והיא עזרה מאוד: היא בישלה, עודדה, סידרה ועשתה לי מאסז'ים..   למזלי זה נמשך ארבעה ימים ועבר בהדרגה.

בזמן הטיפול השישי בקשתי מליה שהיתה איתי לתעד את שני האנשים שבזכותם השהות באשפוז יום גם מלווה בחיוכים: שמעון הליצן הרפואי וסוזנה, האחות המקסימה והמיומנת שמוצאת וריד תמיד על הפעם הראשונה וגם לא מכאיבה כלל.. זו רק הצצה.. ותודה לסיגל שאספה אותנו מהביתה, בילתה איתנו בתל השומר וגם החזירה אותנו הביתה..

לפני יומיים קבלתי שוב הטקסול, טיפול שביעי ולפני אחרון ונכון לעכשיו אני בסדר. אני עייפה ויש עקצוצים באצבעות אבל גם זה נסבל ולא דומה כלל לכאבים של הפעם הקודמת. אני מרוצה מכך ומנסה לא לחשוב שזה עלול לנחות עלי מחר.. בשיעור היוגה אתמול המורה עבדה על איזור הלב. תוך כדי השיעור חשתי שהחרדה שיושבת לי על הלב הולכת מתעממת.. החרדה נבעה מהכאבים שחשתי אחרי הטיפול הקודם. הנשימות והתנוחות של היוגה הצליחו להרגיע ולשחרר את המתח. כבר כתבתי את זה רבות אבל מתבקש לכתוב זאת שוב, היוגה עוזרת לי מאוד ברובד הפיזי אבל ברובד הנפשי, התרגול מציל אותי ממש.

תוך כדי שאני כותבת את שורות אלה אני מרגישה את הכאבים שמתחילים.. כמו בפעם הקודמת, ראשית בכתפיים. אני נחושה להמשיך לנשום הפעם ולהתמקד ברגע בלי להשליך ולשקוע בדכדוך.. מקווה שיצליח.

השבוע נהנינו מאוד מהבישולים של רושל שלט, אילנה מושקין ונגה רוזן !!