סוף טוב!! הכל טוב!

חברים וחברות יקרים,

אחרי שתיקה ארוכה, קצת חדשות.

ראשית, הניתוח עבר בשלום. המנתח – איש נחמד ביותר - הסיר את הרקמות שהיו סמוכות לגידול שכבר איננו  וכמה בלוטות לימפה. יש לי שתי צלקות של 7-8 סנטימטר. אני חייבת לומר שלא ציפיתי שזה יכאב כל כך ושתהליך הריפוי ייקח כל כך הרבה זמן.

אולם, עכשיו,  בדיוק שלושה שבועות אחרי ולמרות שניידות  הזרוע שלי עדיין לא  100% אני כבר ממש בסדר.

אני כותבת את הפוסט הזה בעודי יושבת בחדר ההמתנה בבית החולים. לא ברור אם זה הולך לקחת שעה, שעתיים או שלוש שעות. הכירורג  אמור לבדוק את הצלקות ובעיקר להסביר לי את ממצאי דו"ח המעבדה הפתולוגית. השאלה הגדולה היא: האם יש לי עדיין תאים סרטניים בגוף?

שעה עברה .. ואני פסימית באשר לזמן ההמתנה.. יש כאן עשרות מטופלות ושום דבר לא זז. נראה לי שאצטרך לחכות היום ארבע שעות לפחות ..

מעניין. בזמן הכימותרפיה בכלל לא התעסקתי בהיבט הזה של המחלה. בכלל לא התעצבנתי. היה עלי לחכות ולכן חיכיתי. חוסר הסבלנות שלי הוא כנראה מסימני ההחלמה. אני מרגישה יותר טוב ואני שוב אדם עם יומן גדוש שמתעצבן כשמזכירות חסרות תושייה מזמינות את כל המטופלות באותה שעה ולא מצליחות לארגן את היומן באופן הגיוני .

אתמול ראיתי את ההצגה "סוף טוב" עם ענת וקסמן. זה מחזה של ענת גוב על דרכיהן של ארבע נשים הנפגשות באשפוז האונקולוגי להתמודד עם הפחדים והקשיים הקשורים בסרטן. זה היה מצחיק ועצוב בעת ובעונה אחת. ממליצה.

אופס ... שלוש שעות עברו. סוף סוף ביקרתי אצל הכירורג המקסים (פרופ' שבתאי שמו) הוא היה ממש מרוצה מהתוצאות של המעבדה:

הללויה! אין תאים סרטניים בשד ובבלוטות הלימפה!! בקיצור, אין לי סרטן בגוף! I am cancer FREE

לא מוותרים לי על ההקרנות .. אבל איזו הקלה!

אה כן, שכחתי להודות לכל החברות והחברים היקרים שהביאו לנו אוכל טעים אחרי הניתוח: רחל לואיס, נוגה, אתי ונייטי. תודה גם לקרינה שהשאילה לי את ספרים המדהימים "אל תיגע בזמיר" ושלושת הכרכים של שר הטבעות! תענוג צרוף!

ותודה ענקית גם לעמיתות והעמיתים המקסימים שלי מתחום חברה ורוח במטח. הנה הזר המדהים שהם העניקו לי אחרי הניתוח - לחצו, הגדילו והתרשמו. שרון הייתה ממש סנטה קלאוס והביאה איתה מלבד הזר: מחרוזת סגולה ויפה, רקפות, שוקולדים וסימנייה ייחודית (ומאוד שימושית!)

לא מצליחה להעמיד את התמונה.. סליחה.

תודה לכולם!

Je suis guérie!!

Cher amis et amies,

Apres un long silence, quelques nouvelles.

Tout d'abord, l'opération s'est bien passée.  On m'a enlevé les tissus qui étaient limitrophes de la tumeur  - 25% de la masse du sein – et quatre grandes lympathiques – les sentinelles. J'ai donc deux cicatrices d'environ 7-8 cm. Je dois dire que je ne m'attendait pas a ce que ce soit tellement douloureux ni que cela prenne tant de temps a cicatriser.Mais cela fait exactement trois semaines aujourd'hui et meme si la mobilité de mon bras n'est pas encore revenue a 100% ca va déja bien.

De temps en temps les enfants ou Denis me donnent une tape amicale sur l'épaule ou me tirent le bras pour que j'avance plus vite et je crie AIE AIE AIE..

J'écris ce post de la salle d'attente de l'hopital. Ce n'est pas clair si ca va prendre une, deux ou trois heures mais au terme de cette attente je dois rencontrer le chirurgien pour qu'il vérifie l'état des cicatrices et obtenir la réponse du rapport du laboratoire pathologique concernant la présence ou plutot l'absence souhaitée de cellules cancéreuses dans les tissus qu'on m'a prélevé.  

Une heure a passé.. Et je suis pessimiste.. A mon avis aujourd'hui j'en ai pour quatre heures d'attente au minimum.. Cet aspect la du cancer ne me préoccupait pas du tout pendant la chimiothérapie. Il fallait attendre et j'attendais. Apparemment mon impatience est l'un des signes que je vais mieux, que je guéris et que je redeviens une personne avec un emploi du temps qui s'énerve de ne pas être respectée par des secrétaires incapables d'organiser les rendez vous du chirurgien d'une manière compétente.

Hier j'ai vu une pièce de théâtre "une bonne fin" (Sof Tov en hébreu) qui parle du cancer et des diverses manières de se mesurer avec les peurs et les difficultés. C' était drole et triste a la fois.

Oops… Trois heures ont passé. J'ai enfin vu le chirurgien qui était ravi des résultats du pathologue: 
ALLELUYAH, plus de cellules cancéreuses ni dans le sein ni dans les glandes lympathiques, je suis GUERIE!!

Je dois encore faire la radiothérapie mais quel soulagement!!

Ah oui, j'oubliais presque merci a tous ceux et celles qui nous ont apporté des plats délicieux après l'operation: Rachel Lewis, Noga, Eti et Natie. Merci a Karina pour "Killing a mockingbird" et les trois tomes du Seigneur des anneaux!

Merci aussi à mes adorable collègues de travail  a CET pour ce magnifique bouquet de fleurs et tous les cadeaux que Sharon déguisée en père Noël m'a apporté après l'opération: un beau collier mauve, un cyclamen blanc, des chocolats et un astucieux marque-page..

MERCI !!!!

הללויה! טיפול אחרון בכימותרפיה היום!

חברים וחברות יקרים,

היום קבלתי את טיפול הכימו השמיני ואחרון.

יש לי עוד לא מעט טיפולים לעבור: ניתוח באוקטובר ואז עוד חודשיים של הקרנות יום יומיות. אבל הכימותרפיה מאחורי! תודה לכל מי שעזרו ותמכו בי בחודשים הקשים אלה!

איזו הקלה! אני כבר לא האמנתי שזה ייגמר ובמבט לאחור,  ארבעת החודשים האלה היו מפרכים!

ועכשיו לחדשות הטובות: הרופאים הכריזו עליי "מגיבה מלאה" complete responder. פירוש הדבר שלא ניתן לחוש את הגידול בבדיקה קלינית.

הללויה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

Alleluya! LAST CHEMO TREATMENT today!!

Dear friends,

Today I received the eighth and final chemo treatment.

It is not finished yet: I need a surgery to be performed ​​in October and then I will get dayly radiotherapy for two more..

But the worst is behind me! Thank you to all those who helped and supported during these tough months!

What a relief! In retrospect these four months have been really challenging!

And now the good news: the doctors have declared me "Complete responder". This means that my tumor is not detectable on clinical examination. Alleluya!!

Alléluya!! DERNIER TRAITEMENT Chimio aujourd'hui!!!!

Chers amis,

J'ai reçu aujourd'hui le huitième et dernier traitement chimio. Ce n'est pas terminé: je dois etre opérée en octobre et puis j'aurais encore deux mois de radiothérapie quotidienne a partir de la mi-novembre.. Mais le plus dur est derrière moi! Merci à tous ceux qui m'ont aidée et soutenue pendant ces mois difficiles!

Quel soulagement! Je n'y croyais plus et rétrospectivement ces quatre mois ont été bien éprouvants!

Et maintenant la bonne nouvelle: les médecins m'ont déclarée "Complete responder". Cela signifie que ma tumeur n'est plus décelable à l'examen clinique. 

Alors SHANA TOVA et un petit message pour vous.

On our vacation in France and also about the pain..

I have not written for a long time. There are good and bad reasons for this.

First, the good ones: the first Taxol treatment – 5^th chemo -  went well, no side effects.  Although it lasts longer - four hours compared to two hours and a half - it's easier because there is no concern like with Adriamitzine, the previous drug that could cause tissue damage.

I had not updated the blog mainly because everything was going well and I was excited at the idea of flying to France for a vacation. The holidays were great. We spent the first weekend in Hyeres with my sister and brother. Michel took us to the boat. It was great!

Then we traveled to the Luberon area. We rented a place near Cavaillon with  six families of good friends and their children. I felt in perfect health. I loved the quiet routine of the holidays. I was very happy to reunite with my friends. I enjoyed the idle rest by the pool - in the shade of course. I played tennis and I even did a little biking. We made beautiful walks in the surrounding villages, we ate well and laughed a lot.

What about the last three weeks since my return from vacation? Side effects after the second Taxol treatment (No. 6) were more serious. I had joint pain. I felt terribly tired and was nauseus again.It also affected me psychologically. I felt really pessimistic. Denis was incredibly patient and caring. My sister was here and she was very helpful: she cooked, encouraged me and treated me with massages. Fortunately, the pains lasted four days and then eased gradually.

For the sixth chemo I was with Lia and Sigal because Denis was still in France. Lia filmed two people thanks to which I smile a lot in the hospital medical:  Simon the medical clown and Susannah, the charming and skilled nurse that always find my vein and never hurts. This is just a really short clip.

A big thank you to Sigal who picked us from home, spent long hours at Tel Hashomer and then brought  us backhome.

Two days ago I received the seventh and penultimate treatment. I'm tired and I feel tingling in the fingers, but it is tolerable: nothing to do with the pain of the last time. I'm happy and I try not to think about what will reserve tomorrow ..

Yesterday my yoga teacher worked on the region of the heart. I felt the anguish of pain that gripped my heart .. Breathing and yoga postures were able to relax and release tension. I've written extensively on the benefits of yoga that helps me tremendously in both the physical and the mental level.

When I write these lines, I feel the pain that starts, like the last time, in the shoulders. I am determined to breathe and not to sink into pessimism.

This week we had the pleasure to taste the wonderful dishes that Rochelle, Ilana and Noga prepared for us!

Long silence, chouettes vacances et aussi des douleurs

Je n'ai pas écrit depuis longtemps.  Il y a  à cela de bonnes et de moins bonnes raisons.

Commençons par les bonnes: le premier traitement de Taxol, le cinquieme, s'est bien passé, sans effets secondaires. Bien que cela dure plus longtemps  - quatre heures par rapport  à  deux heures et demie – c'est plus facile car il n'y a pas l'inquiétude qui existe avec Adriamitzine, le précédent médicament qui risquait d'endommager les tissus.

Je n'avais donc pas mis à jour le blog surtout parce que tout allait bien et que j'étais excitée  à  l'idée de partir en vacances  en France. Les vacances étaient géniales.  Nous avons passé le premier  week-end  à Hyères avec ma soeur et mon beau-frère. Michel nous a emmené faire du bateau. C'était formidable!

Puis nous sommes partis vers le Lubéron. Nous avions loué un endroit près de Cavaillon avec six familles de bons amis et leurs enfants. Je me suis sentie en parfaite santé.  J'ai adoré la calme routine de ces vacances. J'ai été très heureuse de retrouver  les ami/e/s. J'ai apprécié l'oisiveté près de la piscine - à l'ombre bien sûr. J'ai joué au tennis et j'ai même fait un peu de vélo. Nous avons fait des ballades dans de beaux  villages des alentours, on a bien mangé et beaucoup ri.

Qu'en est-il des trois dernières semaines depuis mon retour de vacances? Les effets secondaires après le deuxième traitement au  Taxol (n ° 6) ont été plus sérieux. J'ai eu de grosses douleurs articulaires. Je me suis sentie terriblement  fatiguée et puis j'ai de nouveau eu des nausées.Ca m'a aussi affecté psychologiquement. Je me sentais vraiment pessimiste. Denis a été incroyablement patient et attentif. Ma soeur Faby était là  et elle m'a aussi beaucoup aidée: elle a cuisiné, m'a encouragée et m'a fait des massages .. Heureusement,  la douleur n'a duré que quatre jours et  s'est atténuée peu à peu.

Pour la sixième Chimio, j'étais avec Lia et Sigal car Denis était encore en France. Lia a filmé les deux personnes grace auxquelles je souris  beaucoup  à l'hôpital: Simon, le clown médical  et Susannah, la charmante infirmière. Elle est si qualifiée qu'elle  trouve toujours ma veine du premier coup sans me faire mal. Ceci est juste un aperçu. 
Un grand merci à Sigal qui est venue nous chercher, a passé ces longues heures  à Tel Hashomer et nous a ensuite ramenées  à la maison.

Il y a deux jours j'ai recu le septième et avant-dernier traitement . Je suis fatiguée et je sens des picotements dans les doigts, mais c'est tolérable: rien à voir avec les douleurs de la dernière fois. Je suis contente et j'essaye de ne pas penser à ce que me réservera  demain.

Hier, ma professeur de yoga a travaillé sur la région du cœur. Je sentais l'angoisse des douleurs qui étreignait mon cœur. La respiration et les postures de yoga ont été en mesure de me détendre et de relâcher la tension. J'ai déjà beaucoup écrit sur les bienfaits du yoga qui m'aide énormément sur le plan physique et sur le mental.

Au moment où j'écris ces lignes, je sens la douleur qui s'annonce comme la fois précédente, dans les épaules. Je suis déterminée à respirer et à faire de gros efforts pour ne pas sombrer dans le pessimisme. J'espère y parvenir.

Cette semaine, nous avons eu plaisir de gouter aux délices que nous ont préparés Rochelle, Ilana et Noga!

על דממה ארוכה, חופשה נפלאה ועל כאבים גם

לא כתבתי זמן רב. יש לכך סיבות טובות ופחות טובות.

נתחיל בטובות: הטיפול הראשון בטקסול (כימו מס' 5) עבר בטוב ללא תופעות לוואי.  הנה לכם תיעוד מהחדרון באשפוז יום. זה אמנם נמשך יותר זמן כארבע שעות לעומת שעתיים וחצי אבל אין את החשש שקיים עם התרופה הקודמת אדריהמיצין שעלולה לפגוע ברקמות.

בעת ההיא, לא הספקתי לעדכן את הבלוג בעיקר כי הייתי נרגשת שהרי קבלתי רשות מהאונקולוג החביב שלי לנסוע לצרפת.

החופשה בצרפת היתה נהדרת. היינו בסוף שבוע אצל אחותי וגיסי ויצאנו לים. ואין כמובן שום ים שמשתווה לחופים של דרום צרפת.

שכרנו מקום ליד העיר אביניון  עם עוד שש משפחות של חברים טובים וילדיהם. הרגשתי בריאה לחלוטין. שגרת החופשה הטיבה איתי מאוד. שמחתי מאוד לפגוש את החברים והחברות. נהנתי מאוד מהבטלה ליד הבריכה – בצל כמובן. שחקתי טניס ואפילו נסעתי קצת באופניים. עשינו טיולים קצרים לכפרים מקסימים, אכלנו טוב וצחקנו הרבה.

ומה לגבי השלושה שבועות האחרונים, מאז שבתי מן החופשה? כאן מתחילה העגמומיות.. תופעות הלוואי אחרי הטיפול השני בטקסול (מס' 6) היו קשות למדי. היו לי כאבי פרקים עזים. הרגשתי עייפות נוראית ובחילה.

זה השפיע עלי גם מבחינה נפשית. לראשונה מאז שחליתי הרגשתי ממש פסימית. מזל שנוסף לדניס שהיה סבלני וקשוב באופן מדהים.. היתה אצלנו גם אחותי מצרפת פאבי והיא עזרה מאוד: היא בישלה, עודדה, סידרה ועשתה לי מאסז'ים..   למזלי זה נמשך ארבעה ימים ועבר בהדרגה.

בזמן הטיפול השישי בקשתי מליה שהיתה איתי לתעד את שני האנשים שבזכותם השהות באשפוז יום גם מלווה בחיוכים: שמעון הליצן הרפואי וסוזנה, האחות המקסימה והמיומנת שמוצאת וריד תמיד על הפעם הראשונה וגם לא מכאיבה כלל.. זו רק הצצה.. ותודה לסיגל שאספה אותנו מהביתה, בילתה איתנו בתל השומר וגם החזירה אותנו הביתה..

לפני יומיים קבלתי שוב הטקסול, טיפול שביעי ולפני אחרון ונכון לעכשיו אני בסדר. אני עייפה ויש עקצוצים באצבעות אבל גם זה נסבל ולא דומה כלל לכאבים של הפעם הקודמת. אני מרוצה מכך ומנסה לא לחשוב שזה עלול לנחות עלי מחר.. בשיעור היוגה אתמול המורה עבדה על איזור הלב. תוך כדי השיעור חשתי שהחרדה שיושבת לי על הלב הולכת מתעממת.. החרדה נבעה מהכאבים שחשתי אחרי הטיפול הקודם. הנשימות והתנוחות של היוגה הצליחו להרגיע ולשחרר את המתח. כבר כתבתי את זה רבות אבל מתבקש לכתוב זאת שוב, היוגה עוזרת לי מאוד ברובד הפיזי אבל ברובד הנפשי, התרגול מציל אותי ממש.

תוך כדי שאני כותבת את שורות אלה אני מרגישה את הכאבים שמתחילים.. כמו בפעם הקודמת, ראשית בכתפיים. אני נחושה להמשיך לנשום הפעם ולהתמקד ברגע בלי להשליך ולשקוע בדכדוך.. מקווה שיצליח.

השבוע נהנינו מאוד מהבישולים של רושל שלט, אילנה מושקין ונגה רוזן !!

I am in the middle of the Chemo..

I delayed writing this post. I started several times but I have not managed to complete it.

Last week I had a cold that turned me down.

My blood tests, however, were good enough for me to receive the last of AC chemotherapy (adriamicine cytoplasmine or as Denis and I have called it: Hadrian. It was my  Farewell to Hadrien

I'm halfway done on the Chemo ..

The trouble is that this fourth treatment was really tough on me.

I'm exhausted, immense incredible fatigue..

I can barely walk .. This morning we walked an hour but I was hanging like a tired snail.

Yesterday I managed to go to my yoga class and after, I felt like a mountain climber who had just arrived at the summit of incredible Everest .. All what  seemed obvious to me has become almost superhuman effort.

I also feel a total loss of appetite. I have a metal taste in the mouth. The bright side of things is that I have lost weight! Lia even convinced me to buy me a cute little dress ..

In recent days I have a sore throat and I find it hard to swallow .. Suzy yesterday toured pharmacies in Hod Hasharon for me to find homeopathic remedies alongside with telephone support from our expert in homeopathic care, Sophie. It is a little better today ...

Finally, the big downside is the moral .. I was told so but I was hoping to slip through the net. I have recurrent and pessimistic thoughts. I feel in a endless tunnel and I have trouble to project myself into the future after the treatment .. Yet I am working hard on myself.

Suzy told me how to address these evil thoughts .. When I feel exhausted after a dinner resumed to one artichoke. Thanks Laurence! I appeal to the discouraging thoughts by explaining that digestion is hard work for everyone and there is nothing to dramatize . When going upstairs seems impossible mission I recall right away that a wonderful mattress awaits me at the top of the stairs and near him an ultra neat pile of books is waiting for me! I am lucky to have time to have full legitimation to read such good books (to name just a few: And Nietzche wept, Eldorado, the old man who did not want to celebrate his birthday, if happiness, So beautiful, so fragile ..)

Today, I told my friend Noga I would like to organize a fun party with great music and good catering to celebrate my recovery with all the friends and relatives who support us, nurture us and encourage us in these difficult days. . I think several times a day at this Party .. I call it into my mind when swallowing or saying two words seem insurmountable challenges ..

In short, this is called the accumulative effect.

And if you want to understand what it is about here is information in English:

http://www.breastcancer.org/treatment/chemotherapy/

Yet I am so surrounded .. Denis first who gives me so much love and never loses patience, despite my mood swings. Our children who give me the strength to get up when it seems impossible. Sophie, who arrived from Switzerland and visits me often. Our friends from the community who continue to feed us and invite us. Their kindness is overwhelming! My sisters that call me so often, come to visit me and amuse children .. My team and colleagues that work so hard because of me being so weak..
And these emails and calls from colleagues and friends from near and far. These gifts sent to me: thank you Julie, Shevy, Laurence, Audrey, Annie, Ktsia, Sophie ..

The Thank you list is so long for the last two weeks of delicious food, I hope I did not forget anyone: Bat Chen Geminer, Nicky, Tamar Gal-Naaman, Arbelle, Ossie, Etty Gutman, Natie, Avital Drori, Ziona, Avigail, Ilana Mushkin, Karni, Claire and Noga. THANK YOU!

אני באמצע הדרך..

אני התעכבתי בכתיבת של הודעה זו. התחלתי כמה פעמים אבל לא הצלחתי  להשלים אותה.

בשבוע שעבר הצטננתי די קשה .

לשמחתי, בדיקות הדם שלי, היו מספיק טובות  בשביל לקבל את הטיפול הכימותרפי האחרון של AC  adriamicine cytoplasmine או כמו שדניס קראנו לזה אדריאנוס, אדיאנוס היה שלום!

הטיפול עצמו עבר בשלום. סוזאנה האחות מאשפוז היום היתה מלאכית ומקצועית ביותר. אני מעריצה אותה על טוב הלב והסבלנות אל מול הסבל האנושי העצום שנדרשת להתמודד איתו מדי יום ביומה.

אז, הנה אני באמצע הדרך ..
הבעיה היא שהטיפול הרביעי הזה ממש הפיל אותי לקרשים.

אני מותשת, עייפות אדירה לא נתפסת.

קשה לי הרבה יותר בהליכות .. הבוקר הלכנו שעה אבל הייתי ממש על סף עלפון והתקדמתי בקצב  של חילזון עייף.

אתמול הצלחתי ללכת לשיעור יוגה.  אחריו, הרגשתי כמו מטפס הרים שהגיע זה עתה על פסגת האוורסט .. כל מה שנראה לי ברור וקל הפך מאמץ על אנושי כמעט.

אני מרגישה אובדן מוחלט של תיאבון. יש לי טעם מתכתי בפה. הצד החיובי של הדברים הוא כי ירדתי יפה במשקל! ליה אפילו שכנעה אותי לקנות לי שמלה חמודה ..

בימים האחרונים יש לי פתאום כאב גרון ואני מתקשה לבלוע .. אתמול סיירה חברתי סוזי בבכל בתי המרקחת של הוד השרון כדי למצוא תרופות הומיאופתיות - עם תמיכה טלפונית  מסופי המומחית שלנו בהומיאופתיה. זה קצת יותר טוב היום ...

לבסוף, הבעיה הקשה היא ברובד של מצב הרוח.  גם על זה ידעתי באופן תיאורטי, אבל קיוויתי לחמוק מזה. אבל מה לעשות.. יש לי מחשבות חוזרות ופסימיות. אני מרגישה בתוך מנהרה אינסופית. קשה לי לחשוב על החיים אחרי המחלה . עם זאת, אני עובדת קשה על עצמי.

סוזי הסבירה לי כיצד להתייחס למחשבות הרעות .. כאשר אני מרגישה מותשת אחרי ארוחת ערב דשנה מורכבת מארטישוק אחד. תודה לורנס! אני מיד מגיבה לעצמי ומשתכנעת שמלאכת העיכול קשה לכולם אין מה להיכנס ליאוש. כאשר עליה לחדר נראית משימה בלתי אפשרית, אני מיד נזכרת במזרון הנפלא שמחכה לי שם.  ולידו ערימה נאה במיוחד של ספרים נהדרים! אני ברת מזל שיש לי זמן ולגיטימציה לקרוא ספרים טובים (אם להזכיר רק כמה: כשניטשה בכה, אלדורדו, האיש הזקן שלא רצה לחגוג את יום הולדתו, אם יש אושר, כל כך יפה, כל כך שברירי..)

היום ספרתי בהרחבה לנגה חברתי שאני רוצה לארגן מסיבה כיפית עם מוסיקה טובה, ריקודים וקייטרינג טעים כדי לחגוג את ההחלמה שלי עם כל החברים והקרובים שתומכים בנו, מביאים לנו אוכל, מעודדים אותנו בלי סוף... אני חושבת כמה פעמים ביום על המסיבה הזאת  .. אני נצמדת למחשבה הזאת בעת בליעה כואבת או כאשר אמירת שתי מילים נראית כמו מאמץ קולוסאלי ..

בקיצור לכל זה יש שם, זה נקרא האפקט המצטבר.

ואם אתם  רוצים להבין על מה מדובר הינה מידע באנגלית:

http://www.breastcancer.org/treatment/chemotherapy/

ויחד עם זאת, אני כל כך מודעת למזל העצום שלי.   אני מוקפת אהבה .. ראשית דניס שמרעיף עלי אהבה אין סופית ושאינו  מאבד את סבלנותו למרות מצבי הרוח המשתנים שלי. הילדים שנותנים לי את הכוח לקום כאשר זה נראה בלתי אפשרי. סופי, שהגיעה משוויץ, ומבקרת אותי לעיתים קרובות. חברים שלנו מהקהילה שממשיכים להאכיל אותנו ומזמינים אותנו ותומכים בנו. האחיות שלי שמצלצלות לעתים קרובות, באות אלי ומשעשעות את הילדים .. הצוות המסור שלי במטח ושרון, מיכל והדס! שעובדים  כל כך קשה כדי שכל המשימות יושלמו בזמן ובאיכות הדרושה. העמיתים לעבודה במטח ומחוץ למטח שדאגתם כל כך מחממת הלב.


וגם כל המיילים והשיחות של החברים והקרובים מקרוב ומרחוק. וגם תודה על כל המתנות שלחו לי: תודה לג'ולי, שבי, לורנס, אודרי, קציעה, annie, סופי ..

רשימת התודות ארוכה מאוד על השבועיים האחרונים של מאכלים נהדרים, אני מקווה שאף אחד לא נשכח: בת חן, ארבל, אוסי, אתי גוטמן, נייתי, אביטל דרורי, ניקי, תמר גל נעמן, ציונה, אביגיל, אילנה מושקין, קרני, קלייר ונגה. 


תודה מקרב לב!