כימו מס' 3 וחדשות טובות

אני לא מרגישה מי יודע מה בשלושת הימים האחרונים. הרבה בחילות ועייפות נוראה

אולם אני מרגישה שזה משתפר לאט לאט, למרבה המזל.

החדשות הטובות של השבוע הם:

1. הגידול שלי הצטמצם בחצי.

2. המערכת החיסונית שלי חזרה לרמת שגרה.

3. הרופא האונקולוג נתן לי רשות לצאת לחופשה בצרפת באוגוסט!

אלה חדשות מאוד מרגשות שמאפשרות לי להתמודד עם החילות והעייפות בגישה פרגמטית.

ביום חמישי האחרון קיבלתי את הטיפול הכימותרפי השלישי מסוג AC. הרגשתי ממש טוב והאחות היתה מאוד מרוצה ממני. אני הפציאנטית לדוגמא: אני הולכת שעה בכל יום, אני  מקפידה לאכול טוב - בלי סוכר, בלי בשר אדום, בלי קמח לבן – אני עושה יוגה. ובקיצור, אני לוקחת אחריות על הסרטן שלי.

החדשות המפתיעות מבחינתי הן שרובם המכריע של החולים בוחרים לא לעשות שום דבר. זה נראה לי לגמרי לא רציונלי אבל בעצם אני עצמי לא עשיתי כמעט שום דבר בריא לפני שנודע לי שאני חולה..

באשר לחשיבות ההליכה, היא נובעת מכך שהיא גורמת לגוף לשחרר אנדורפינים שהם הורמונים המסייעים לגוף להתמודד טוב יותר עם הכאב ומשפרות את מצב הרוח.

אני שולח לכם גם הקישור שג'ולי האחיינית שלי שלחה אלי. קטע של סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה" בארוחת ערב למטרות צדקה לסרטן השד. אהבתי ואני מקווה שאתם גם תאהבו.

השבוע הרשימה של החברות שהכינו עבורנו אוכל טעים ארוכה מאוד: תודה לארבל לויסון, אביטל דרורי, ניקי מאור, אתי גוטמן, הת'ר מימון, קלייר אלבז, קרני גוברין סגל ואילנה הנלי.

אני רוצה גם להודות לחברים היקרים שהעניקו לי השבוע מתנה מרגשת ליום ההולדת:  iPad שבו אני כותבת את הפוסט הזה. אז תודה ליהודית ודוד, משה וסופי, אלכס וסוזן, קרול ועמנואל ומיכאל וסיגל.

Troisième chimiothérapie et bonnes nouvelles!

Je suis bien nauséeuse ces trois derniers jours. Mais je sens que ça s'améliore petit à petit, heureusement. Les Bonnes nouvelles de la semaine sont les suivantes:
 1. Ma tumeur a diminue de moitié
 2. Mon système immunitaire est revenu à un niveau normal.
 3. Mon médecin m'a autorisé à partir en vacances en France en août!
 Les trois sont des mega-bonnes nouvelles et elles me permettent d'envisager ces méchantes nausées et cette grande fatigue des derniers jours. Jeudi dernier j'ai reçu ma troisième chimiothérapie AC.  J'étais en pleine forme jeudi dernier.. L'infirmière était ravie. Je suis la patiente exemplaire qui marche une heure chaque jour, mange sainement - pas de sucre, pas de viande rouge, pas de farine blanche - fais du yoga et en définitive prend ses responsabilités par rapport à mon cancer.
La nouvelle surprenante de mon point de vue c'est que la grande majorité des patients décident de ne rien faire et donc ils Souffrent plus et guérissent moins. C'est irrationnel. Pour la marche à pied les recherches prouvent que l'exercice encourage le corps à produire des endorphines qui sont des hormones bénéfiques qui aident le corps à mieux supporter la douleur et ont une influence sur le moral.
 Je vous envoie aussi le lien que ma nièce Julie m'a envoyé, c'est Samantha de Sex and the City à un repas de bienfaisance pour le cancer du sein.

J'ai aimé et j'espère que vous aimerez aussi.
 Cette semaine la liste des amis qui nous ont prépare des mets délicieux est encore plus longue: Merci à  Arbel Levison, Avital Drori, Nikki Maor, Heather Maimon, Claire Elbaz, Eti Gutman, Karni Govrin-Segal et Ilana Henley. Je souhaite aussi remercier mes chers amis  pour m'avoir si gentiment gâtée pour mon anniversaire et m'avoir offert un iPAd sur lequel j'écris ce post. Alors merci Judith et David, Sophie et Moshe, Alex et Susan, Carole et Emmanuel, Michael et Sigal.

Bald

a flower from our garden that Hillel and I painted this week

Busy week, and social  weekend so I'm late for my weekly post.

On Friday I asked our hairdresser to come to shave my head. My hair started to fall in locks for the last days .. The time had come. It was a painful but brief moment. I cried. Denis and Lia held my hands. The boys went out to the garden and came to kiss me when it was over.

Hillel and Nadav were sad. But already last night Nadav told me: "Mom, you're hot, take off your scarf I really do not mind seeing  your head without hair."

This morning we spoke over breakfast about the advantages of baldness: economy on shampoos and brushes; shortening shower time and thus saving water; no more unwanted little itching guests that the children bring home every summer; aeration thru the  head which is a big advantage during the hot Israeli summer.

I started trying scarves and hats and I think it will be an opportunity for daring to have fun .. I am usually so unimaginative in my dressing. I read an article in a magazine Cancer: "This is my head and I take responsibility". The testimonies of these women touched me, it's in french. Some people thought that I became religious which is quite amusing for me.

Aside from that, it was a good week full of great conversations with friends from here and from far away.

I had good news at work: three new projects beginning!

And also I enjoyed a great birthday: 45 Springs! Thank you to Denis and the children and also to all the friends who wished me a speedy recovery. Special Thank you to Sophie who sent me the most beautiful Bouquet I received in my life, a marvel!

Thanks to Dr. Loo my acupuncturist, I even managed to suffer less from these nasty nausea!

Finally, big thank you to Natie, Abigail, Arbel, Judy and Claire who have prepared delicious food for us!

קרחת

שבוע עמוס, וסוף שבוע גדוש פעילויות לכן אני קצת מאחרת בכתיבת הפוסט השבועי.

פרח מהגינה שהלל ואני ציירנו השבוע

ביום שישי בקשתי מ-זוהר הספר שלנו לבוא לגלח לי את הראש. במהלך השבוע האחרון השיער שלי נשר בכמויות והבנתי שהגיע הזמן.

זה היה רגע כואב אבל קצר. בכיתי, דניס וליה היו לצידי. הילדים יצאו לגינה ובאו לנשק אותי זה כשזוהר סיים   .הלל ונדב היו קצת מוטרדים. אבל כבר אמש נדב אמר לי: "אימא, חם לך, את יכולה להוריד את הצעיף אין לי בעיה לראות את הראש שלך בלי שיער."

כבר בבוקר התפתחה שיחה על היתרונות של המצב תוך כדי ארוחת הבוקר: חסכון ניכר על השמפו, חסכון במים בעקבות הקטנת משך המקלחת, לא אוכל עוד להידבק מכיני הילדים הטורדניים במיוחד בחודשי הקיץ, אוורור דרך הראש שהוא יתרון גדול בקיץ הישראלי.

התחלתי לנסות צעיפים וכובעים ואני חושבת שזאת תהיה הזדמנות להעיז ולהנות מזה .. אני בדרך כלל חסרת יצירתיות בתחום הלבוש אבל כעת אין ברירה עלי להשתדל קצת יותר בתחום כיסויי הראש. יש כמה אנשים שחשבו שחזרתי בתשובה או שעברתי להתגורר בהתנחלות.. (-:

חוץ מזה, זה היה שבוע טוב גדוש בשיחות נהדרות עם חברים טובים.

קבלתי בשורות טובות בעבודה: נוכל לחדש את מקום מכאן; אנו מתחילים מיזם חיים משותפים בעיר רמלה יחד עם משרד החינוך ואחרון חביב, אנו מתחילות בפיתוח ערכה חינוכית לסידרה עבודה ערבית.

וגם חגגתי השבוע יום הולדת 45! תודה לדניס ולילדים על ארגון יום נהדר. תודה גם לכל המאחלים, ברכותיהם היו מאוד משמעותיות עבורי. תודה מיוחדת לסופי אשר שלחה לי את הזר הכי גדול והכי יפה שקיבלתי בחיי, פלא אמיתי!

תודה ד"ר לו צ'אנג המדקר הסיני שלי, שבשכותו הצלחתי להתמודד עם הבחילות הבאמת מגעילות של השבוע!

ולבסוף, תודה גדולה לנייתי, אביגיל, ארבל, ג'ודי וקלייר אשר טרחו והכינו לנו מטעמים לשבת!

CHAUVE

Semaine chargée, week-end bien rempli, et je suis donc un peu en retard pour mon post hebdomadaire.

une fleur de notre frangipanier qu'hillel et moi avons peinte

Vendredi j'ai demandé à notre coiffeur de venir me raser la tête. Mes cheveux tombaient par mèches depuis deux jours.. Le moment était venu. Ce fut un instant pénible mais bref. J'ai pleuré, Denis et Lia me tenaient la main. Les garçons sont sortis au jardin et sont venus m'embrasser des que  ça a été terminé.

Hillel et Nadav ont eu un peu de mal. Mais déjà hier soir Nadav m'a dit: "Maman, tu as chaud, enlève ton foulard ça ne me dérange pas de voir ta tête sans cheveux."

Ca matin j'ai évoqué les avantages au petit déjeuner: plus de frais sur les shampoings, diminution de la durée de la douche et donc économie d'eau, finis les petits invités intempestifs et démangeant que les enfants nous ramènent à la maison à la belle saison et puis surtout aération par la tête, ce qui constitue un avantage de poids pendant la canicule estivale en Israël.

J'ai commencé à essayer foulards et chapeaux et je pense que ça va être une occasion pour oser m'amuser.. Moi qui suis en général si peu imaginative en matière vestimentaire. J'ai lu un article dans un magazine spécialisé Cancer: "C'est ma tête & je l'assume". Les témoignages de ces femmes m'ont touchée.


Quant à mon nouveau look, certaines personnes ont pensé que j'étais devenue religieuse..

Mis à part cela, ce fut une bonne semaine pleine de conversations passionnantes avec des ami/e/s d'ici et de loin.

J'ai eu de bonnes nouvelles au travail: trois nouveaux projets qui commencent!

 Et puis aussi une belle journée d'anniversaire: 45 printemps! Merci à Denis et aux enfants et aussi à tous ceux qui m'ont souhaité un prompt rétablissement. Merci à Sophie qui m'a offert le plus beau bouquet que j'ai reçu de ma vie, une pure merveille!

Grace à Dr Loo mon acupuncteur, j'ai même réussi à moins souffrir de ces méchantes nausées!

Enfin, grand merci à Natie, Avigail, Arbel, Judy et Claire qui nous ont régalés de mets délicieux!!

Van Gogh, Hitchcock and David Servan - Schreiber ..

Yesterday, we went for a walk with Denis as we decided to do daily already for two weeks. We are fortunate to live in a town where there are many fields around. On our way we pass through a recently harvested wheat field. Hundreds of birds nest in this field, especially crows and pigeons.

When the birds are busy feeding of grains left by the harvesters, the atmosphere is relaxed, just like in this painting by Vincent Van Gogh.

 Wheat Field with Cypresses

But in a moment, something can go wrong and the harmony is broken, the birds take flight in panic. I immediately thought of "The Birds" by Hitchcock. Suddenly tightness gripped my heart. There is something similar to this with  cancer. As long as the daily routine of the disease is smooth - oncologist visits, blood tests, chemotherapy and drugs – I feel secure and optimistic: I'm on the right track.

On Wednesday, the balance was undermined. My blood test results were not good. My White blood cells were too low for me to  get the second chemotherapy the next day. Immediately I felt the anxiety level rises. How can that be? After all, I feel great! My body can so deceive me? The mere thought of postpounding the treatment made me shudder. What? Let my nervous cancer raise its head? It is unthinkable! I spoke with Tammy the nurse of the  breast unit - a very charming lady - and she told me that sometimes there are surprises and I should come to  the hospital the next day as planned and repeat the test. Naturally I agreed and decided to go to a yoga class that evening. I came back home much more relaxed.

So I did a new blood test and then, bingo! What a relief! My white blood cells increased dramatically and I was given permission to receive the chemo! I jumped into the arms of my friend  Sigal that came to replace Denis had to give a lecture at a symposium. 

Denis returned by then and we met Susanna the nurse that will take care of my treatment from now on. She also is an excellent professional and reallu nice lady. The treatment went well and without pain at all.

Since then, I feel just great! Despite forecasts of severe side effects after the second treatment due to the cumulative effect, I feel good. What a relief! I was afraid the kids will be sad to see me completely worn out. Especially since they are so pleased with the changes that have taken place: I'm at home a lot,  I'm cheerful an d patient, we are playing a lot more.

This cancer urged me to modify my lifestyle. I work less and therefore the main cause of tension was significantly reduced. My wonderful team at work took on a lot of responsibility that I imposed to myself and I understand now that my managerial style was too centralistic. I changed my diet, I walk an hour walk every day, I do yoga and meditation three or four times a week. I read a lot.

In particular I benefit from greatly from "ANTICANCER everyday habits of mind and body health" by Dr. David Servan Schreiber. This book highlights how habits such as meditation, physical exercise and a healthy diet can improve the efficiency of conventional therapies in that they increase the Immune system's natural potential.

I highly recommend English to watch this video in which he explains the journey he made. Servan Schreiber talks a lot about the importance of family and friends to strengthen the sick person. In my case I feel surrounded by love. It's amazing how it makes me feel good to get emails and calls of many friends here and abroad!

I was so touched when my  friend Nicky sent me a link to a Google Docs where families and school community volunteered to prepare our Shabbat meals during the entire period of treatment! I cried with excitement! Yesterday, Sarital, Arbel, Marina and Karni cooked our week-end meals! Warm thanks to them!

A last update: My hair is still on my head! My sister Yvonne gave me a nice short haircut.

Wish you a great week!!

ואן גוך, היצ'קוק ודויד סרבן-שרייבר ..

הבוקר כמדי בוקר בשבועיים האחרונים יצאנו להליכה עם דניס. אנחנו ברי מזל לחיות בעיר שיש בה עדיין שדות רבים. בדרכנו אנו עוברים דרך שדה חיטה גדול שנקצר לאחרונה. מאות ציפורים מקוננות בשדה זה, בעיקר עורבים ויונים. כאשר הציפורים עסוקות באכילה של גרגירי החיטה שהקוצרים השאירו, האווירה רגועה, ממש כמו בציור של אן גוך. 

וינסנט ואן גוך שדה חיטה עם ברושים

אבל בין רגע, יכולה ההרמוניה להשתבש והציפורים ממריאות בבהלה. מיד חשבתי על "הציפורים" של היצ'קוק. פתאום מועקה אחזה בליבי. יש משהו דומה לכך בחיים עם הסרטן.

כל עוד אני מתנהלת בתוך השגרה היומיומית של המחלה הכל בסדר: ביקורים אצל האונקולוג, בדיקות דם, כימותרפיה ותרופות. ההרגשה בטוחה ואופטימית, אני על המסלול. אבל ביום רביעי התערער האיזון.

תוצאות בדיקת הדם שלי לא היו בסדר. הכדוריות הלבנות היו נמוכות מדי כדי שאוכל לקבל את הטיפול הכימותרפי השני למחרת. מיד הרגשתי את מפלס החרדה עולה. איך יכול להיות? הרי אני מרגישה נהדר! הגוף שלי יכול כך להטעות אותי?

עצם המחשבה על דחייה של הטיפול גרם לי לצמרמורת. מה? לאפשר לסרטן העצבני שלי להרים את ראשו? לא יעלה על הדעת! שוחחתי עם תמי האחות הראשית ביחידת השד – אישה מקסימה ביותר - והיא אמרה לי שיש לפעמים הפתעות ושהיא מציעה שאגיע בכל זאת לתל השומר למחרת ואחזור על הבדיקה. הסכמתי כמובן והחלטתי ללכת לשיעור יוגה. חזרתי רגועה יותר.

חזרו על בדיקת הדם ואז, בינגו! קפצתי לזרועותיה של סיגל חברתי שבאה להחליף את דניס שהיה צריך ללכת להרצות בכנס. איזו הקלה! כדוריות הדם הלבנות עלו פלאים וקיבלתי אישור לקבל את הכימו! דניס חזר בינתיים ופגשתי את סוזנה האחות באשפוז יום שתלווה אותי. אף היא אשת מקצוע מעולה ומקסימה. הטיפול עבר בשלום וללא כאבים בכלל.  ומאז, אני מרגיש פשוט נהדר! למרות תחזיות של תופעות לוואי קשות אחרי הטיפול השני בשל האפקט המצטבר, אני מרגישה ממש טוב. איזו הקלה! חששתי מאוד שהילדים יהיו עצובים לראות אותי גמורה. במיוחד לאור העובדה שהם מאוד מרוצים מהשינויים שחלו: אני נוכחת, מחייכת, שלווה, קשובה וסבלנית הרבה יותר.

חוללתי הרבה שינויים באורח החיים שלי. אני עובדת הרבה פחות ולכן הגורם העיקרי למתח הצטמצם מאוד. הצוות הנפלא שלי בעבודה לקח על עצמו הרבה אחריות שהייתה מוטלת עלי ואני מבינה כעת שהניהול שלי היה פשוט מדי ריכוזי.  שיניתי את התזונה שלי, אני הולכת שעה ברגל מדי יום, אני עושה יוגה ומדיטציה שלוש או ארבע פעמים בשבוע. אני  קוראת הרבה.

בפרט אני מפיקה תועלת רבה מן הספר ANTICANCER  הרגלים יום יומיים לבריאות הגוף והנפש של ד"ר דוד סרבן שרייבר. הספר מדגיש עד כמה הרגלים כגון תרגילי מדיטציה, פעילות גופנית ותזונה בריאה יותר יכולים לשפר את יעילות הטיפולים הקונבנציונליים בכך שהם מגדילים את הפוטנציאל הטבעי של מערכת החיסון שלנו. אני ממליצה בחום להציץ בסרטון באנגלית שבו הוא מסביר את המסע עשה.

סרבן שרייבר מדבר הרבה על החשיבות של בני משפחה וחברים כדי לחזק את האדם החולה. במקרה שלי אני מרגישה מוקפת באהבה. זה מדהים עד כמה זה עושה לי טוב לקבל את כל מיילים והשיחות של חברות וחברים מכאן וממרחקים!

אתמול, שריטל, ארבל, קרני  ומרינה בישלו עבורנו את ארוחות השבת! תודה להן מקרב לב!

כל כך התרגשתי כשניקי חברתי שלחה לי לינק ל Google Docs שבו משפחות מהקהילה ומבית הספר התנדבו להכין את ארוחת השבת שלנו לכל תקופת הטיפולים! בכיתי מהתרגשות!

אה, עדכון אחרון: השיער שלי עדיין על הראש! אחותי איבון סיפרה אותי קצר ואתם מוזמנים להתרשם!

שבוע טוב!

Van Gogh, Hitchcock et David Servan-Schreiber..

Ce matin, nous sommes allés marcher avec Denis, comme chaque jour depuis déjà deux semaines. Nous avons la chance de vivre en ville mais de nous sentir a la campagne. En l'occurrence, notre marche quotidienne passe par des champs et surtout un grand champ de blé qui a été moissonné récemment. Des centaines d'oiseaux nichent dans ce champ, surtout des pigeons mais aussi des corbeaux.

Quand les oiseaux sont tranquillement occupés à déguster les grains de blé oublier par les moissonneurs, l'ambiance est bon enfant, un peu comme ce tableau de Van Gogh.

Vincent Van Gogh, Champs de Blé avec Cyprès

Mais dès que les oiseaux prennent leur envol, l'harmonie tourne au drame. Et j'ai tout de suite pensé aux oiseaux d'Hitchcock. Une angoisse qui serre le cœur.

Et la gestion du cancer c'est un peu le meme genre de dynamique. Au quotidien les choses suivent leur cours: les examens, les visites chez l'oncologue, les prises de sang et bien sur la chimiothérapie et les medicaments. Et je me sens confiante et optimiste. Et puis soudain quelque chose ne va pas.  Mercredi les résultats de ma prise de sang étaient mauvais. Mon système immunitaire était au plus bas. Avec le taux de globules blancs que j'avais, impossible de recevoir la deuxième chimio. Le grain de sable. Et pourtant je me sentais très bien.

La pensée de repousser la deuxième chimio m'a fait frémir. Quoi laisser le cancer relever la tête? Impensable! J'ai suivi le conseil de la merveilleuse infirmière oncologique et nous sommes quand même allés à l'Hopital jeudi. J'ai refait une prise de sang et là, Bingo! J'ai sauté dans les bras de mon amie Sigal qui était venue relayer Denis parti pour deux heures à un colloque.  Quel soulagement! Les globules blancs sont remontés  à un taux convenable et  j'ai reçu l'autorisation de recevoir mon traitement chimio.

Depuis, je me sens très bien! Malgré les prédictions sur de difficiles effets secondaires accumulatifs, je me sens vraiment en forme. Et j'en suis tellement heureuse! Pour moi, bien sur, mais surtout pour  les enfants qui sont très contents de leur nouvelle maman: présente, souriante, sereine et surtout, à l'écoute!

J'ai fait beaucoup de changements dans mon mode de vie. Je travaille beaucoup moins, donc j'ai éliminé la cause numéro un de stress dans ma vie.

J'ai changé mon alimentation, je marche une heure tous les jours, je fais du yoga et de la méditation trois ou quatre fois par semaine. Et je lis beaucoup. 


Le livre qui m'accompagne et qui me fait énormément de bien c'est ANTICANCER, les gestes quotidiens pour la santé du corps et de l'esprit de David Servan-Schreiber: le livre a été publié après une première rechute d’un cancer dont les premières manifestations dataient de 1992, puis ré-édité en 2012. Le livre souligne comment des méthodes non conventionnelles - exercice physique, méditation, lutte contre le stress, nutrition contrôlée - peuvent renforcer les thérapies classiques, en augmentant le potentiel naturel d’autodéfense. Je vous recommande le site http://www.guerir.org/

DavidServan-Schreiber parle beaucoup de l'importance de la famille et des amis pour renforcer la personne malade. Dans mon cas je me sens tellement entourée d'affection. C'est incroyable comme cela me fait du bien de recevoir tous ces messages affectueux d'amis ici et à l'étranger! Aujourd'hui des amis de la communauté, de l'école et ma voisine Karni nous ont apporté de quoi manger pour tout le shabath!  Que de gentillesse! La semaine dernière j'ai reçu un google docs de mon amie Niki: nos amis prépareront tous nos repas de shabath des quatre prochains mois! J'en ai pleuré d'émotion! Que de gentillesse!

Ah oui, Surprise, mes cheveux sont encore sur ma tête! Yvonne est venu me les raccourcir – vous pourrez juger!

Bon week end!

"Hat Shower"

Friday afternoon. Nadav and Aviv are playing with kapla on the carpet next to me. I drink green tea Sencha grand cru. My Parisian (and zuriquoise) girlfriends got this great tea in the beautiful Mariage Tea boutique in the Marais. This is a complex ceremony to prepare it - indeed it must infuse exactly at sixty degrees - but its therapeutic powers against cancer are unrivaled. It is also good for prevention, so dear friends, just go for it!

What a beautiful day! I started it with my yoga classes with my lovely Liat Mandel yoga teacher. She concocted a lesson with a lot of work on the arms and shoulders and I really felt it boosted the healing forces in my chest. Then I had lunch with my niece Claire and Lia at the veggy restaurant of Meshek Barzilay in Yarkona.

But the big moment of this day was certainly the Hat Shower! My sister Yvonne called me Tuesday night and asked  me what I thought of inviting friends to a "Hat Shower". I must say that initially I did not really understood  what she meant. But then she explained that it's about bringing together friends who are aware of what I'm going through, who want to help and express their friendship.. The idea is to ask each friend to bring me a hat or scarf before my hair fall, by next week. I quickly felt that it was a really good idea. Since the news broke, I received many messages of encouragement and comfort and I have often felt how these messages  are beneficial to me. But at the same time, friends often wonder what I need and I do not know exactly what to say. But here, hats and scarves are going to become really essential  for the coming six months..

There is also another dimension that I learnt about from conversations with women who have gone through chemotherapy: the hair is a part of our identity as women, a marker of femininity. Losing hair in bunches is perceived as the most traumatic moment, the most depressing. Although the nausea, vomiting, pain is hard and heavy to bear, but hair loss is a blow to morale.

As I already understood it: High spirit is essential to deal effectively with the disease. And now, after, I feel so happy! It was so warm! I felt so much kindness and affection from all those who came to bring me scarves and hats! And they are so beautiful these hats and scarves! I was so spoiled! I've tried them all, I had fun, I found my reflection in the mirror amusing. I even thought that, I may find pleasure in harmonizing clothing and head coverings .

I feel much stronger to cope with the painful moment whenever it comes! So thank you so much to my dear sister and to you my friends! Thank you for coming! Thank you for being there for me!

מסיבת הכובעים

שישי אחר הצהריים. נדב ואביב משחקים בקפלה על השטיח לידי. אני שותה תה ירוק מזן סנצ'ה. חברותיי הפריזאיות (וסופי מציריך) מצאו אותו בחנות התה היפה בפאריס, MARIAGE ברובע המארה. זהו טקס שלם להכין את התה הזה כי יש להכינו עם מים בשישים מעלות ולהמתין די זמן. אבל סגוליות אדירות לחיזוק מערכת החיסון וכן לתמיכה בחולי סרטן. אגב, הוא טוב גם למניעה, אז חברים יקרים, נסו אותו בעצמכם !

איזה יום יפה היה היום! התחלתי את היום עם שיעורי יוגה עם מורה שלי ליוגה, ליאת מנדל. היא הכינה שיעור נהדר עם הרבה עבודה על הזרועות והכתפיים. הרגשתי שהתרגול  ממש המריץ את כוחות הריפוי שלי באיזור החזה. אחר כך הלכנו לאכול צהריים במסעדת "משק ברזילי" במושב ירקונה יחד עם אחייניתי קלייר וליה. היה טעים ובריא!

אבל כלזה היה רק מבוא לאירוע המרגש של היום: מסיבת הכובעים! איבון אחותי היקרה התקשרה אלי ביום שלישי בלילה ושאלה מה דעתי על כך שתארגן עבורי "מסיבת כובעים". אני חייבת להתוודות כי תחילה, לא ממש הבנתי במה מדובר. אולם, כאשר היא הסבירה שזאת הזדמנות לכנס חברות שיודעות מה עובר עלי, שרוצות לעזור ולהביע את ידידותן ולא תמיד יודעות איך.. מהר מאוד הרגשתי שזה רעיון מעולה.  אם כן, היא ניהלה את העניינים שהתארגנו במהרה: על כל אחת להביא כובע או צעיף כדי לסייע לי להתכונן לנשירת השיער בשבוע הבא. מאז הבשורה מרה, קיבלתי מסרים רבים של עידוד, תמיכה ונחמה. ואני מרגישה לעיתים קרובות כמה אלה משמעותיים ומועילים עבורי. אבל, לעתים קרובות שואלים אותי מה אני צריכה ואני לא כל כך יודעת מה לומר. אבל במקרה זה, כובעים וצעיפים הם צורך השעה ללא כל ספק לששת החודשים הקרובים וכמעט ולא היו לי כאלה!

יש  מימד נוסף. אני מקיימת הרבה שיחות עם נשים שעברו את הטיפול הכימי. ואני מבינה משיחה לשיחה עד כמה השיער הוא חלק מהזהות שלנו כנשים, סימן של נשיות. עבור רוב הנשים שעברו כימו, הרגע שבו השער נושר באשכולות הוא הרגע הטראומטי והמדכא ביותר. הבחילות, ההקאות, הכאבים כל אלה קשים מנשוא, אבל נשירת שיער מהוה פגיעה מורלית.

וכבר למדתי שהמורל הוא מרכיב חיוני בהתמודדות היעילה עם המחלה ומכאוביה.

ולכן תודה לאחותי הנפלאה על היוזמה! נהניתי מכל רגע! מדדתי כובעים וצעיפים בשפע, יפים ומופלאים כולם! התרגשתי וצחקתי הרבה ונהנתי מהשתקפותי במראה! אפילו חשבתי שיהיה נחמד להתאים את כיסויי הראש לבגדיי..

ועכשיו, כמה שעות אחרי, אני מרגישה כל כך מאושרת! היה כמו חיבוק גדול וחם!

אני מרגישה כעת הרבה יותר מוכנה להתמודד עם הרגע העצוב של הנשירה.

אז תודה לכן יקירותיי! תודה שבאתן! תודה על החום והאהבה שאתן מרעיפות עליי! 

La Fête des Chapeaux

Vendredi après midi. Nadav et Aviv jouent au kapla sur le tapis à côté de moi. Je bois du thé vert Sencha grand cru. Ce sont mes amies parisiennes (et Zurichoise) qui sont aller le chercher pour moi dans la si belle boutique Mariage dans le Marais. C'est toute une cérémonie de le préparer  - en effet il doit infuser à soixante degrés – mais ses pouvoirs thérapeutiques contre le cancer sont sans rivaux. Il est aussi très bien en prévention, donc chers amis, ne vous en privez pas!!

Quelle belle journée! J'ai débuté ma journée avec mon cours de Yoga avec Liat Mandel mon adorable prof de yoga Liat Mandel qui m'a concocté une leçon spéciale avec beaucoup de travail sur les bras et les épaules pour booster les forces de guérison dans la poitrine. Puis déjeuner avec ma nièce Claire et Lia au restaurant Bio Meshek Barzilay de Yarkona tout près de la maison. C' était délicieux!

Mais bien sur tout cela n'était qu'un délicieux apéritif qui annonçait la suite de la journée, la fête des Chapeaux!

Ma sœur Yvonne m'a appelé mardi soir et m'a demandé ce que je pensais d'inviter des amies à une "Hat Shower". Je dois dire qu'au départ je ne voyais pas trop de quoi elle voulait parler. Mais quand elle m'a expliqué qu'il s'agissait de  réunir des amies qui savaient ce qui m'arrivait, qui voulaient aider et exprimer leur amitié; et donc, de demander à chacune de m'apporter un chapeau ou un foulard avant que mes cheveux ne tombent, la semaine prochaine.  Très vite j'ai senti que c'était une vraie belle idée. Depuis que la nouvelle est tombée J'ai reçu de nombreux messages d'encouragement et de réconfort et j'ai senti souvent à quel point ces encouragements me sont bénéfiques. Mais en même temps, souvent on me demande de quoi j'ai besoin et je ne sais pas trop quoi répondre. Mais là, des chapeaux et des foulards je n'en ai guère et pendant les six prochains mois ils seront réellement  essentiels..

Et puis il y a une autre dimension que je comprend à travers les conversations avec des femmes qui sont passées par le chemin de la chimiothérapie: les cheveux c'est un part de notre identité de femme, un marqueur de féminité. Perdre ses cheveux par grappes c'est de ce que je comprend le moment le plus traumatisant, le plus déprimant. Bien sur les nausées, les vomissements, les douleurs sont dures et lourdes à supporter. Mais la perte des cheveux c'est un dur coup au moral. Et le moral c'est essentiel pour se mesurer efficacement à la maladie.

Voilà pourquoi mon adorable sœur m'a organisé ma Fête des Chapeaux!

Et maintenant, après, je me sens si heureuse ! C'était tellement chaleureux! J'ai ressenti tellement de gentillesse et d'affection de la part de toutes celles qui sont venues m'apporter foulards et chapeaux! Et ils sont si beaux ces chapeaux et ces foulards! J'ai été tellement gâtée! Je les ai tous essayés, je me suis amusée, je me suis trouvée amusante dans le miroir. Je me suis même dit que peut être, pour la première fois de ma vie, je trouverai plaisir a harmoniser vêtement et couvre-chefs..

Je me sens plus armée et plus forte quand l'instant douloureux surviendra!

Alors merci a vous amies! Merci d'être venues! Merci d'être là pour moi!