I am in the middle of the Chemo..

I delayed writing this post. I started several times but I have not managed to complete it.

Last week I had a cold that turned me down.

My blood tests, however, were good enough for me to receive the last of AC chemotherapy (adriamicine cytoplasmine or as Denis and I have called it: Hadrian. It was my  Farewell to Hadrien

I'm halfway done on the Chemo ..

The trouble is that this fourth treatment was really tough on me.

I'm exhausted, immense incredible fatigue..

I can barely walk .. This morning we walked an hour but I was hanging like a tired snail.

Yesterday I managed to go to my yoga class and after, I felt like a mountain climber who had just arrived at the summit of incredible Everest .. All what  seemed obvious to me has become almost superhuman effort.

I also feel a total loss of appetite. I have a metal taste in the mouth. The bright side of things is that I have lost weight! Lia even convinced me to buy me a cute little dress ..

In recent days I have a sore throat and I find it hard to swallow .. Suzy yesterday toured pharmacies in Hod Hasharon for me to find homeopathic remedies alongside with telephone support from our expert in homeopathic care, Sophie. It is a little better today ...

Finally, the big downside is the moral .. I was told so but I was hoping to slip through the net. I have recurrent and pessimistic thoughts. I feel in a endless tunnel and I have trouble to project myself into the future after the treatment .. Yet I am working hard on myself.

Suzy told me how to address these evil thoughts .. When I feel exhausted after a dinner resumed to one artichoke. Thanks Laurence! I appeal to the discouraging thoughts by explaining that digestion is hard work for everyone and there is nothing to dramatize . When going upstairs seems impossible mission I recall right away that a wonderful mattress awaits me at the top of the stairs and near him an ultra neat pile of books is waiting for me! I am lucky to have time to have full legitimation to read such good books (to name just a few: And Nietzche wept, Eldorado, the old man who did not want to celebrate his birthday, if happiness, So beautiful, so fragile ..)

Today, I told my friend Noga I would like to organize a fun party with great music and good catering to celebrate my recovery with all the friends and relatives who support us, nurture us and encourage us in these difficult days. . I think several times a day at this Party .. I call it into my mind when swallowing or saying two words seem insurmountable challenges ..

In short, this is called the accumulative effect.

And if you want to understand what it is about here is information in English:

http://www.breastcancer.org/treatment/chemotherapy/

Yet I am so surrounded .. Denis first who gives me so much love and never loses patience, despite my mood swings. Our children who give me the strength to get up when it seems impossible. Sophie, who arrived from Switzerland and visits me often. Our friends from the community who continue to feed us and invite us. Their kindness is overwhelming! My sisters that call me so often, come to visit me and amuse children .. My team and colleagues that work so hard because of me being so weak..
And these emails and calls from colleagues and friends from near and far. These gifts sent to me: thank you Julie, Shevy, Laurence, Audrey, Annie, Ktsia, Sophie ..

The Thank you list is so long for the last two weeks of delicious food, I hope I did not forget anyone: Bat Chen Geminer, Nicky, Tamar Gal-Naaman, Arbelle, Ossie, Etty Gutman, Natie, Avital Drori, Ziona, Avigail, Ilana Mushkin, Karni, Claire and Noga. THANK YOU!

אני באמצע הדרך..

אני התעכבתי בכתיבת של הודעה זו. התחלתי כמה פעמים אבל לא הצלחתי  להשלים אותה.

בשבוע שעבר הצטננתי די קשה .

לשמחתי, בדיקות הדם שלי, היו מספיק טובות  בשביל לקבל את הטיפול הכימותרפי האחרון של AC  adriamicine cytoplasmine או כמו שדניס קראנו לזה אדריאנוס, אדיאנוס היה שלום!

הטיפול עצמו עבר בשלום. סוזאנה האחות מאשפוז היום היתה מלאכית ומקצועית ביותר. אני מעריצה אותה על טוב הלב והסבלנות אל מול הסבל האנושי העצום שנדרשת להתמודד איתו מדי יום ביומה.

אז, הנה אני באמצע הדרך ..
הבעיה היא שהטיפול הרביעי הזה ממש הפיל אותי לקרשים.

אני מותשת, עייפות אדירה לא נתפסת.

קשה לי הרבה יותר בהליכות .. הבוקר הלכנו שעה אבל הייתי ממש על סף עלפון והתקדמתי בקצב  של חילזון עייף.

אתמול הצלחתי ללכת לשיעור יוגה.  אחריו, הרגשתי כמו מטפס הרים שהגיע זה עתה על פסגת האוורסט .. כל מה שנראה לי ברור וקל הפך מאמץ על אנושי כמעט.

אני מרגישה אובדן מוחלט של תיאבון. יש לי טעם מתכתי בפה. הצד החיובי של הדברים הוא כי ירדתי יפה במשקל! ליה אפילו שכנעה אותי לקנות לי שמלה חמודה ..

בימים האחרונים יש לי פתאום כאב גרון ואני מתקשה לבלוע .. אתמול סיירה חברתי סוזי בבכל בתי המרקחת של הוד השרון כדי למצוא תרופות הומיאופתיות - עם תמיכה טלפונית  מסופי המומחית שלנו בהומיאופתיה. זה קצת יותר טוב היום ...

לבסוף, הבעיה הקשה היא ברובד של מצב הרוח.  גם על זה ידעתי באופן תיאורטי, אבל קיוויתי לחמוק מזה. אבל מה לעשות.. יש לי מחשבות חוזרות ופסימיות. אני מרגישה בתוך מנהרה אינסופית. קשה לי לחשוב על החיים אחרי המחלה . עם זאת, אני עובדת קשה על עצמי.

סוזי הסבירה לי כיצד להתייחס למחשבות הרעות .. כאשר אני מרגישה מותשת אחרי ארוחת ערב דשנה מורכבת מארטישוק אחד. תודה לורנס! אני מיד מגיבה לעצמי ומשתכנעת שמלאכת העיכול קשה לכולם אין מה להיכנס ליאוש. כאשר עליה לחדר נראית משימה בלתי אפשרית, אני מיד נזכרת במזרון הנפלא שמחכה לי שם.  ולידו ערימה נאה במיוחד של ספרים נהדרים! אני ברת מזל שיש לי זמן ולגיטימציה לקרוא ספרים טובים (אם להזכיר רק כמה: כשניטשה בכה, אלדורדו, האיש הזקן שלא רצה לחגוג את יום הולדתו, אם יש אושר, כל כך יפה, כל כך שברירי..)

היום ספרתי בהרחבה לנגה חברתי שאני רוצה לארגן מסיבה כיפית עם מוסיקה טובה, ריקודים וקייטרינג טעים כדי לחגוג את ההחלמה שלי עם כל החברים והקרובים שתומכים בנו, מביאים לנו אוכל, מעודדים אותנו בלי סוף... אני חושבת כמה פעמים ביום על המסיבה הזאת  .. אני נצמדת למחשבה הזאת בעת בליעה כואבת או כאשר אמירת שתי מילים נראית כמו מאמץ קולוסאלי ..

בקיצור לכל זה יש שם, זה נקרא האפקט המצטבר.

ואם אתם  רוצים להבין על מה מדובר הינה מידע באנגלית:

http://www.breastcancer.org/treatment/chemotherapy/

ויחד עם זאת, אני כל כך מודעת למזל העצום שלי.   אני מוקפת אהבה .. ראשית דניס שמרעיף עלי אהבה אין סופית ושאינו  מאבד את סבלנותו למרות מצבי הרוח המשתנים שלי. הילדים שנותנים לי את הכוח לקום כאשר זה נראה בלתי אפשרי. סופי, שהגיעה משוויץ, ומבקרת אותי לעיתים קרובות. חברים שלנו מהקהילה שממשיכים להאכיל אותנו ומזמינים אותנו ותומכים בנו. האחיות שלי שמצלצלות לעתים קרובות, באות אלי ומשעשעות את הילדים .. הצוות המסור שלי במטח ושרון, מיכל והדס! שעובדים  כל כך קשה כדי שכל המשימות יושלמו בזמן ובאיכות הדרושה. העמיתים לעבודה במטח ומחוץ למטח שדאגתם כל כך מחממת הלב.


וגם כל המיילים והשיחות של החברים והקרובים מקרוב ומרחוק. וגם תודה על כל המתנות שלחו לי: תודה לג'ולי, שבי, לורנס, אודרי, קציעה, annie, סופי ..

רשימת התודות ארוכה מאוד על השבועיים האחרונים של מאכלים נהדרים, אני מקווה שאף אחד לא נשכח: בת חן, ארבל, אוסי, אתי גוטמן, נייתי, אביטל דרורי, ניקי, תמר גל נעמן, ציונה, אביגיל, אילנה מושקין, קרני, קלייר ונגה. 


תודה מקרב לב!

Je suis à mi-chemin..

J'ai tardé à écrire ce post. J'ai commencé plusieurs fois mais je ne suis pas parvenue à l'achever.

La semaine dernière j'ai eu un rhume qui m'a abattu.

Mes examens sanguins étaient cependant assez bons pour que je puisse recevoir le dernier traitement chimiothérapique de AC (adriamicine cytoplasmine ou comme Denis et moi l'avons surnommé Hadrien donc Adieu Hadrien!)

Je suis donc à mi-chemin.

L'ennui, c'est que ce quatrième traitement m'a complètement abattue.

Je suis épuisée, une fatigue immense, incroyable.

Marcher devient un gros effort. Ce matin, on a marché une heure mais je me trainais à l'allure d'un escargot fatigué.

Hier, j'ai réussi à aller à mon cours de yoga et après, je me suis sentie comme un alpiniste qui venait d'arriver au sommet de l'Everest. Tout ce qui me semblait évident est devenu un effort quasi-surhumain.

Et puis je ressens une totale perte d'appétit. J'ai un gout de métal dans la bouche. Rien ne passe. Le bon coté des choses étant que j'ai bien maigri! Lia m'a meme convaincu de m'acheter une petite robe mignonne que je n'aurais jamais pu mettre avant.

Depuis quelques jours j'ai mal à  la gorge et j'ai du mal à avaler. Hier Suzy a fait le tour des pharmacies d'Hod Hasharon pour me trouver des remèdes homéopathiques variés avec soutien téléphonique de Sophie, notre experte en soins homéo. Ca va un peu mieux aujourd'hui …

Enfin, le gros bémol c'est le moral.. Ca aussi, on m'en avait parlé mais j'espérais passer entre les mailles du filet. J'ai des pensées récurrentes et pessimistes. Je ne trouve gout à rien, je me sens dans un tunnel interminable et j'ai du mal à me projeter dans l'avenir de l'après traitement. Pourtant, je fais de gros efforts sur moi meme.

Sur les conseils de Suzy je discute avec ces mauvaises pensées. Quand je me sens épuisée après avoir diner d'un artichaut (Merci Laurence!) j'interpelle les pensées décourageantes en leur expliquant bien que digérer, c'est du boulot pour tout le monde et qu'il n'y a pas de quoi dramatiser. Quand monter à l'étage me semble mission impossible, j'en appelle tout de suite à ce merveilleux matelas qui m'attend en haut et tout près de lui la pile de bouquins ultra chouette a lire. J'ai de la chance d'avoir le temps et la légitimité de lire d'aussi bon livres (pour ne citer que quelques un: Et Nietzche a pleuré, Eldorado, Le vieux qui ne voulait pas feter son anniversaire, En cas de bonheur, Si beau, si fragile.)

Aujourd'hui j'ai raconté à mon amie Noga que je souhaite organiser une chouette fete avec super bon traiteur et musique dansante pour feter ma guérison avec tous les amis et les proches qui nous soutiennent, nous nourrissent et nous encouragent en ces jours difficiles. J'y pense plusieurs fois par jour à cette fete. Je m'y accroche quand avaler ou dire deux mots me semblent des taches insurmontables.

Bref ca s'appelle l'effet accumulatif.

Et si vous souhaitez comprendre de quoi il s'agit voila des infos en anglais:

http://www.breastcancer.org/treatment/chemotherapy/

Pourtant, je suis tellement entourée. Tout d'abord, Denis qui me donne tout l'amour du monde et qui ne perd pas patience malgré mes sautes d'humeur. Les enfants qui me donnent la force de me lever quand ca me semble impossible. Sophie qui est arrivée de Suisse et me rend visite souvent. Nos amies de la communauté qui continuent a nous nourrir, à nous inviter et à nous soutenir. Mes soeurs qui m'appellent si souvent, viennent me voir et amusent les enfants. 
Mon équipe fabuleuse (et aussi Sharon, Michal et Hadas) merci a chacun et chacune! Vous travaillez si dur pour que  tous les projet soient  accomplis au mieux! et aussi les collègues de travail  tellement attentifs.
Et puis, les emails et les appels de collègues et d'amis d'ici et de loin, les cadeaux qu'on m'envoie: merci Julie, Shevy, Laurence, Audrey, Ktsia, Annie, Sophie.

La liste des remerciements est si longue pour ces deux dernières semaines de plats délicieux, j'espère n'oublier personne: Bat Chen Geminer, Arbelle, Ossie, Etty Gutman, Natie, Avital Drori, Ziona, Avigail, Ilana Mushkin, Nicky Maor, Tamar Gal Naaman, Karni, Claire et Noga. MILLE MERCIS!!