PET CITY  או כאשר הלב מתכווץ ...

כאשר הרופא אמר לי, באופן די מביך אני חייבת לומר, שזה סרטן שד אגרסיבי, הוא מיד הסביר לי שאני צריכה לבצע במהירות  פט ס.ט.. מוזר במקצת בנסיבות העניין, אולם המילה הזאת גרמה לי לצחוק. המחשבה הראשונה שלי היתה שדווקא בעת הזאת עלי ללכת לעיר חיות המחמד החביבות.

אבל באותו ערב מצאתי את עצמי בחדר בבית החולים שבו הזריקו לוריד שלי חומר רדיואקטיבי. מטרת ה- PET / CT היא לוודא קיומו או אי קיומו של גרורות מעבר לגידול הסרטני הראשי.

הייתי צריכה להישאר בשקט למשך חצי שעה.  שמעתי את השיחות של החולות האחרות בחדר הסמוך. שלומית, "ותיקה", דיברה על החוויה שלה עם רגינה "חדשה" כמוני. כאשר יכולתי כבר להצטרף אליהן,   ראיתי ארבע נשים: שלומית, רגינה ושתי נשים רוסיות שלא היו מעורבות בשיחה. מהר מאוד הבנתי כי פט ס.ט. זה הניסיון הראשון שלי בתור חולת סרטן, טבילת הסרטן שלי.

שלומית שאלה אותי מתי נודע לי. אמרתי לה שבאותו בוקר. היא דיברה בעדינות ובמהירות נוצרה אינטימיות ואוירה נינוחה של שותפות גורל בינינו. שלומית סיפרה לנו על הכימותרפיה שלה, תופעות הלוואי, נשירת השיער, האופטימיות הדרושה, הצורך בדיאלוג, בהנחת מילים כדי להתמודד עם החששות שמילה "סרטן" יוצר. אחר כך היא דיברה על תהליך הריפוי: השיער שצומח בחזרה, החיים שחוזרים למסלולם הרגיל, הכוחות השבים. היא גם התייחסה לחשיבות של ביצוע שגרתי של PET / CT. היא מבצעת את הבדיקה מדי שנה. בשנה שעברה זה אפשר לה לגלות גידול קטן חדש, הפעם בריאה. הוא הוסר והיא שוב בריאה. 

לכן בחרתי את השם הזה לבלוג  שבו אני אנסה לתאר מה קורה בחיים שלי מאז הרגע הגורלי שבו למדתי כי יש לי סרטן.

אני לא בטוחה אם אתאר כאן את התחושות הפיזיות והרגשיות או אם זה יהיה תיאור מדוקדק של מסלול המכשולים שלי לעבר ההחלמה, עם מילה אחת כמנטרה: ריפוי!!

הנה תמונה שלי ביום חמישי שעבר עם בעלי דניס ושני בניי הצעירים נדב בן 7 ואביב בן 9 שנים ועבור ילדיי הגדולים ליה שבת  16 וחצי והלל שבן  13 וחצי שאני צריכה להחלים ומהר!

. הצטלמנו בדיוק לפני שעזבתי לבית החולים כדי לקבל את הטיפול הכימותרפי הראשון. זה בעיקר עבורם

כעת אני כבר יודעת – בזכות pet city - שאין גרורות וזאת בשורה מדהימה!!

הטיפול הכימי הראשון עבר בשלום ואני מרגישה שלווה ומוכנה. !

PET CITY or when the heart tightens ...

When the doctor told me, rather awkwardly I must say, it was an aggressive breast cancer, he immediately explained that I needed to go rapidly go through a PET/ CT. Strangely under the circumstances, this word made me laugh. My first thought that I needed to go to the city of the gentle pets.

But that evening I found myself in a hospital room where I was injected a radioactive product. The purpose of PET / CT is to verify the presence or absence of metastases beyond the tumor itself.

I had to stay silent for half an hour and I could hear the conversations of the other patients in the adjoining room. Shlomit, a "Veteran", spoke of her experience with Regina a "newcomer" like myself. When I could go and sit with them, I saw four women: Shlomit, Regina and two Russian ladies who were not involved in the  conversation. Very quickly, I realized that PET CITY this is my first experience as a  cancéreuce, my baptism of cancer.

Shlomit asked me when I had learned. I told her that same morning. She spoke gently and quickly stood a beautiful complicity between us. Shlomit told us about her chemo, side effects, baldness ahead, optimism and above all the necessity  to put words on the fears that cancer generates. Then she talked about the healing process: the hair that grows back, the life that returns to normal, the forces that come back. She also discussed the importance of PET / CT routine she performs each year and that allowed her last year to discover a new small tumor, this time in the lung that was operated.

That's why I chose this name for this blog in which I will try to describe what happens in my life since that fateful moment where I learned I had cancer.

I'm not sure if it will describe the physical and emotional impressions or if it will be a verbatim of this obstacle course, mobilized to the maximum, with a single word as Mantra: HEALING!!!!!

Here is a picture of me last Thursday with my husband Denis and my two younger son Nadav and Aviv aged respectively 9 and 7 years just before leaving at the Hospital for the first chemotherapy. It is primarily for them and for both my elders kids  Lia, 16 ½ and Hillel 13 ½ years that I should heal quickly!

Thanks to PET/CT, I know there are no metastases and this is a wonderful piece of news.
48 hours after the first chemo treatment I feek Ok and hopeful.

PET CITY ou quand le coeur se serre...

Quand le médecin m'a annoncé,  assez maladroitement je dois dire, qu'il s'agissait d'un cancer du sein agressif, il m'a tout de suite expliqué qu'il fallait rapidement faire un PET/CT. Bizarrement ce terme m'a amusé. "Pet" en anglais c'est un petit animal domestique et mon association première a été de me dire qu'il s'agit d'un examen dans la ville des gentilles petites bêtes.

Mais le soir même je me retrouvais à l'hopital dans une pièce ou l'on m'a injecté un produit radioactif. Le but du PET/CT est de vérifier la présence de métastases au dela de la tumeur elle-même.

J'ai du rester silencieuse pendant une demi heure et j'entendais les conversations des autres patientes dans la pièce mitoyenne. Shlomit, une "ancienne", parlait de son expérience avec Régina une "nouvelle".  Quand j'ai pu aller m'asseoir, j'ai vu quatre femmes: Shlomit, Regina et deux dames russes qui ne participaient pas a la conversation. Tres vite, j'ai compris que PET CITY c'est ma première expérience de cancéreuse, mon baptême de cancéreuse.


Shlomit m'a demandé  quand je l'avais appris. Je lui ai répondu que le matin même. Elle m'a parlé gentiment et très vite s'est établie une belle complicité entre nous. Shlomit nous a parlé de sa chimio, des effets secondaires, de la calvitie qui nous attend, de l'optimisme nécessaire et puis surtout de l'importance du dialogue, des mots sur les peurs que le cancer génère. Ensuite elle a parlé de la guérison des cheveux qui repoussent de la vie qui reprend son cours normal , des forces qui reviennent. Elle a aussi évoqué l'importance du PET/CT de routine qu'elle effectue chaque année et qui lui a permis l'an dernier de découvrir une nouvelle tumeur   cette fois dans le poumon et de l'opérer.


C'est pourquoi j'ai choisi ce nom pour ce blog dans lequel je vais essayer de décrire ce qui se passe dans ma vie depuis ce moment fatidique ou j'ai appris que j'avais le cancer.


Je ne sais pas trop s'il agira de décrire les impressions physiques et émotionnelles ou si il s'agira plutot d'un verbatim de ce parcours du combattant, mobilisée au maximum, avec un seul mot comme Mantra: GUÉRIR!!!!!!!!!!!!!


Voilà une photo de moi jeudi dernier avec mon mari Denis et mes deux plus jeunes fils Aviv et Nadav agés respectivement de 9 et 7 ans juste avant de partir  à  l'Hopital pour la première chimiothéraphie. C'est d'abord pour eux et aussi bien sur pour mes mes deux grands Lia, 16 ans et demi et Hillel 13 ans et demi que je me dois de guérir et très vite!

 

    
Grâce a PET/CT, je sais qu'il n'y a pas de métastastes et c'est une méga-bonne nouvelle! . Et quarante huit heures après la première chimio je me sens plutot bien. Des nausées oui mais pas si méchantes par rapport à mes nausées de grossesses. Oui les medicaments pallitiafs sont très efficaces. Et je me sens sereine et confiante.