PET CITY  או כאשר הלב מתכווץ ...

כאשר הרופא אמר לי, באופן די מביך אני חייבת לומר, שזה סרטן שד אגרסיבי, הוא מיד הסביר לי שאני צריכה לבצע במהירות  פט ס.ט.. מוזר במקצת בנסיבות העניין, אולם המילה הזאת גרמה לי לצחוק. המחשבה הראשונה שלי היתה שדווקא בעת הזאת עלי ללכת לעיר חיות המחמד החביבות.

אבל באותו ערב מצאתי את עצמי בחדר בבית החולים שבו הזריקו לוריד שלי חומר רדיואקטיבי. מטרת ה- PET / CT היא לוודא קיומו או אי קיומו של גרורות מעבר לגידול הסרטני הראשי.

הייתי צריכה להישאר בשקט למשך חצי שעה.  שמעתי את השיחות של החולות האחרות בחדר הסמוך. שלומית, "ותיקה", דיברה על החוויה שלה עם רגינה "חדשה" כמוני. כאשר יכולתי כבר להצטרף אליהן,   ראיתי ארבע נשים: שלומית, רגינה ושתי נשים רוסיות שלא היו מעורבות בשיחה. מהר מאוד הבנתי כי פט ס.ט. זה הניסיון הראשון שלי בתור חולת סרטן, טבילת הסרטן שלי.

שלומית שאלה אותי מתי נודע לי. אמרתי לה שבאותו בוקר. היא דיברה בעדינות ובמהירות נוצרה אינטימיות ואוירה נינוחה של שותפות גורל בינינו. שלומית סיפרה לנו על הכימותרפיה שלה, תופעות הלוואי, נשירת השיער, האופטימיות הדרושה, הצורך בדיאלוג, בהנחת מילים כדי להתמודד עם החששות שמילה "סרטן" יוצר. אחר כך היא דיברה על תהליך הריפוי: השיער שצומח בחזרה, החיים שחוזרים למסלולם הרגיל, הכוחות השבים. היא גם התייחסה לחשיבות של ביצוע שגרתי של PET / CT. היא מבצעת את הבדיקה מדי שנה. בשנה שעברה זה אפשר לה לגלות גידול קטן חדש, הפעם בריאה. הוא הוסר והיא שוב בריאה. 

לכן בחרתי את השם הזה לבלוג  שבו אני אנסה לתאר מה קורה בחיים שלי מאז הרגע הגורלי שבו למדתי כי יש לי סרטן.

אני לא בטוחה אם אתאר כאן את התחושות הפיזיות והרגשיות או אם זה יהיה תיאור מדוקדק של מסלול המכשולים שלי לעבר ההחלמה, עם מילה אחת כמנטרה: ריפוי!!

הנה תמונה שלי ביום חמישי שעבר עם בעלי דניס ושני בניי הצעירים נדב בן 7 ואביב בן 9 שנים ועבור ילדיי הגדולים ליה שבת  16 וחצי והלל שבן  13 וחצי שאני צריכה להחלים ומהר!

. הצטלמנו בדיוק לפני שעזבתי לבית החולים כדי לקבל את הטיפול הכימותרפי הראשון. זה בעיקר עבורם

כעת אני כבר יודעת – בזכות pet city - שאין גרורות וזאת בשורה מדהימה!!

הטיפול הכימי הראשון עבר בשלום ואני מרגישה שלווה ומוכנה. !