Friday, June 1, 2012

מסיבת הכובעים


שישי אחר הצהריים. נדב ואביב משחקים בקפלה על השטיח לידי. אני שותה תה ירוק מזן סנצ'ה. חברותיי הפריזאיות (וסופי מציריך) מצאו אותו בחנות התה היפה בפאריס, MARIAGE ברובע המארה. זהו טקס שלם להכין את התה הזה כי יש להכינו עם מים בשישים מעלות ולהמתין די זמן. אבל סגוליות אדירות לחיזוק מערכת החיסון וכן לתמיכה בחולי סרטן. אגב, הוא טוב גם למניעה, אז חברים יקרים, נסו אותו בעצמכם !
איזה יום יפה היה היום! התחלתי את היום עם שיעורי יוגה עם מורה שלי ליוגה, ליאת מנדל. היא הכינה שיעור נהדר עם הרבה עבודה על הזרועות והכתפיים. הרגשתי שהתרגול  ממש המריץ את כוחות הריפוי שלי באיזור החזה. אחר כך הלכנו לאכול צהריים במסעדת "משק ברזילי" במושב ירקונה יחד עם אחייניתי קלייר וליה. היה טעים ובריא!

אבל כלזה היה רק מבוא לאירוע המרגש של היום: מסיבת הכובעים! איבון אחותי היקרה התקשרה אלי ביום שלישי בלילה ושאלה מה דעתי על כך שתארגן עבורי "מסיבת כובעים". אני חייבת להתוודות כי תחילה, לא ממש הבנתי במה מדובר. אולם, כאשר היא הסבירה שזאת הזדמנות לכנס חברות שיודעות מה עובר עלי, שרוצות לעזור ולהביע את ידידותן ולא תמיד יודעות איך.. מהר מאוד הרגשתי שזה רעיון מעולה.  אם כן, היא ניהלה את העניינים שהתארגנו במהרה: על כל אחת להביא כובע או צעיף כדי לסייע לי להתכונן לנשירת השיער בשבוע הבא. מאז הבשורה מרה, קיבלתי מסרים רבים של עידוד, תמיכה ונחמה. ואני מרגישה לעיתים קרובות כמה אלה משמעותיים ומועילים עבורי. אבל, לעתים קרובות שואלים אותי מה אני צריכה ואני לא כל כך יודעת מה לומר. אבל במקרה זה, כובעים וצעיפים הם צורך השעה ללא כל ספק לששת החודשים הקרובים וכמעט ולא היו לי כאלה!
יש  מימד נוסף. אני מקיימת הרבה שיחות עם נשים שעברו את הטיפול הכימי. ואני מבינה משיחה לשיחה עד כמה השיער הוא חלק מהזהות שלנו כנשים, סימן של נשיות. עבור רוב הנשים שעברו כימו, הרגע שבו השער נושר באשכולות הוא הרגע הטראומטי והמדכא ביותר. הבחילות, ההקאות, הכאבים כל אלה קשים מנשוא, אבל נשירת שיער מהוה פגיעה מורלית.
וכבר למדתי שהמורל הוא מרכיב חיוני בהתמודדות היעילה עם המחלה ומכאוביה.
ולכן תודה לאחותי הנפלאה על היוזמה! נהניתי מכל רגע! מדדתי כובעים וצעיפים בשפע, יפים ומופלאים כולם! התרגשתי וצחקתי הרבה ונהנתי מהשתקפותי במראה! אפילו חשבתי שיהיה נחמד להתאים את כיסויי הראש לבגדיי..
ועכשיו, כמה שעות אחרי, אני מרגישה כל כך מאושרת! היה כמו חיבוק גדול וחם!
אני מרגישה כעת הרבה יותר מוכנה להתמודד עם הרגע העצוב של הנשירה.
אז תודה לכן יקירותיי! תודה שבאתן! תודה על החום והאהבה שאתן מרעיפות עליי! 

3 comments:

  1. מרים, תודה שאת משתפת אותנו. חשוב לי מאוד לקרוא ולהבין מה את עוברת (כמיטב יכולתי) מקווה להגיע לבקר בפעם אחרת. באהבה נועה

    ReplyDelete
  2. מרים את אלופה !!!
    המסיבה נראית מדהימה.
    זה מדהים בעיני השיתוף שלך, שבטח תורם לך אבל גם לנו עוזר להבין ולהיות ולהרגיש אותך.

    ReplyDelete
  3. נגה יקרה, תודה על המילים הטובות!

    ReplyDelete